ספרי מוזיקה

החיה בבטן הוא רומן העוקב אחר התפתחותו וגלגוליו של אָמן וגיבור תרבות ישראלי, מרגע הגעתו מהפריפריה לתל אביב ועד הרגע שבשורה קשה נוחתת עליו ומסכסכת את עולמו. ערן צור, אחד מעמודי התווך של מוסיקת הרוק בישראל, קנה לו שם ככותב שירים וכמבצע בעל גוון ייחודי, אקסצנטרי ופרובוקטיבי. ברומן החדש שלו הוא הלך עד הקצה. הוא פותח לנו צוהר לקשרים הסבוכים שבין מיניות, או ליתר דיוק, כפייתיות מינית, המתבטאת בטקסים ביזאריים, לבין השראה, כתיבה והופעה לפני קהל. בה בעת הוא מכניס אותנו למעגל הסחרחר של האמן, השבוי בין פרקי ההתאהבות המופרזת שלו בעצמו לבין המצבים שבהם הוא מתבוסס בבחילה ובתיעוב עצמי. ערן צור מסרטט את דיוקן האמן הטוטלי שלו תוך כדי הליכה ברחובותיה האחוריים של תל אביב – תל אביב תחתית, על כמה מטיפוסיה האבודים, המהווה רקע מושלם לסיפור האפל שלו. החיה בבטן הוא רומן חשוף, העוסק באישיות חידתית. הוא מכסה ומגלה. ישר ונכלולי. מגעיל, מקומם, אבל מעורר אמפתיה ולעיתים אפילו הערצה. מוסרי ורקוב עד העצם. קטעים של התעלות רוחנית רודפים קטעים של התעללות ואכזריות – והכול במתח גבוה. יגאל שוורץ הוצאה: כנרת זמורה דביר תאריך הוצאה: ינואר 2020 קטגוריה: פרוזה מקור מספר עמודים: 224 עמ' מודפסים

רכבת יוצאת מרציף של תחנה. איש שהיה פעם ילד יושב וצופה בנוף המתחלף, והמראות רצים לו מול העיניים. הנופים הניבטים אליו מבעד לחלון מזכירים לו תמונות מעבר רחוק. האיש שהיה פעם ילד חוזר הביתה, אל השכונה שלו, והוא איש אחר, אדם בוגר. הוא מנסה למיין את את הזיכרונות, לפענח אותם, אבל הכל השתנה כאן: קולות הציפורים כמעט לא נשמעים כמו אז, הירוק של ילדותו הולך ונעלם, שבילי העפר הפכו לכבישי אספלט, והעצים לאורך השדרה, שפעם כאילו נגעו בשמים, נראים עכשיו קטנים יותר, עטופים אבק חום.כאן היה פעם הבית שלו. כאן פקח לראשונה את עיניו. הצל שלי ואני מביא תמונות מימי ילדותו והתבגרותו של יהודה פוליקר, אחד המוכשרים והאהובים ביותר בין המוזיקאים והזמרים של ישראל: תמונות של ילדות בעיר פרברית, בשכונת עולים של ראשית ימי המדינה, ובמיוחד – בבית שמוֹראוֹת המלחמה ממשיכים לחיות בו ולהקדיר את שלוותו. עברם של זוג ההורים – שניהם יוצאי סלוניקי, עיר שהרוב הגדול של יהודיה נשלחו למחנות המוות – כמו מטיל צל כבד על הילד שמנסה רק לגדול ולהיות כמו כולם. אז לא, הוא לא יהיה כמו כולם, אבל מה שהוא כן יהיה – עתיד להיות חלק מהותי בתרבות של כולנו. הצל שלי ואני הוא מסמך מרגש בכנותו ובישירותו, ביכולת ההתבוננות שלו, במבטו הילדותי-ובוגר כאחד. ספר שקשה להניח מן היד.