Velvet Underground: לו ריד (שירה, גיטרה, פסנתר); דאג יואל (שירה, גיטרות אקוסטיות וחשמליות, פסנתר, אורגן, בס, תופים); סטרלינג מוריסון (גיטרה); מו טאקר (תופים). צוות נוסף: טומי, ביל יואל, אדריאן ברבר (כלי הקשה). מפיקים: ג'פרי האסלם, של קייגן, ה־Velvet Underground. Loaded היה סיום הולם ללהקת הוולווט אנדרגראונד האדירה. לו ריד כתב אלבום שנראה כאילו מלא בלהיטים, אך כעת, אחרי ארבעה אלבומים, רק מעטים מבין קוני התקליטים באמת העריכו את הלהקה. resignation permeates the album—תחושת ויתור מרחפת מעל האלבום. קולו של ריד נשמע שחוק באופן ברור, ובסיסט הלהקה, דאג יואל, סיים להקליט רבות מהשירות למיקס הסופי. המתופפת מו טאקר הייתה בהיריון, ואחיו של דאג, בילי, ניגן בתופים ברוב הסשנים. זו כבר לא הייתה הוולווט אנדרגראונד של הרוק האמנותי, אלא גרסה נגישה בהרבה, הנשענת על כישרון הכתיבה של ריד יותר מאשר על המוזיקליות הכוללת של הלהקה. ובכל זאת, Loaded הוא אולי האלבום המיידי והמספק ביותר של הוולווט. הוא פחות ניסיוני באופן מוצהר מכל אחד מאלבומיהם האחרים, אך עדיין שופע הוקס, גרובים מסתובבים והפופ החד־פעמי והייחודי של לו ריד. בנוסף לקלאסיקות הרוק המאושרות "Sweet Jane" ו-"Rock & Roll" (שכשלעצמן אמורות להכניס את האלבום לפנתאון הרוק), יש כאן שירים מבריקים ואירוניים ("Who Loves the Sun"), גרוברים קולים בסגנון פולק־רוק ("Cool It Down") ובלדות יפות ועייפות ("Oh! Sweet Nuthin'"). Loaded מנצנץ וזוהר למרות תחושת הסופיות שבו. ובעוד האלבום סגר את הספר על חיי הלהקה, הוא גם ביסס את מקומם המרכזי בהיסטוריה של הרוק.
